הקשר בין הפרעות קשב וריכוז לבין ילדי עידן חדש 

ילדי עידן חדש, הינם חלק ניכר מבין הילדים אשר נולדו החל בשנת 1984 ואילך. קבוצה זו נחלקת לתת קבוצות, והחלוקה נעשית לפי תקופת הגעת הילדים לעולם.

-          משנת 1984 ועד ראשית שנת 2000 הגיעה קבוצת ילדי האינדיגו.

-          משנת 2000 ועד 2006 הגיעה קבוצת ילדי הקריסטל.

-          משנת 2006 ועד 2008 הגיעה קבוצת ילדי הקשת.

-          משנת 2008 ועד 2010 הגיעה ועדיין מגיעה קבוצת ילדי הקשת.

חשוב לציין, כי לא כל מי שנולד בתאריכים הללו, שייך לקבוצה הכללית או הספציפית. בתחילת התקופה, מגיעים מספר "פורצי דרך". לאחר מכן, מגיעות קבוצות נוספות ובעקבותיהן יתר הנשמות השייכות לאותה תת התקופה.

לכל קבוצה ישנו תפקיד ייחודי. ולקבוצת ילדי עידן החדש בכללותה, ישנו תפקיד כללי – פריצת מסגרות עידן חדש ותחילת התוויית הדרך (הבסיס) של העידן החדש.

באמצעות האפיונים, הצרכים, התדרים והמהות של ילדי ע.ח. החברה למעשה מתעצבת מחדש.

במקביל ליתר תהליכי השינוי, מערכת החינוך הנוכחית, תהיה בין הראשונות לעבור את השינוי הבסיסי  ביותר. הלימוד ילך וייעשה יותר ויותר אינטראקטיבי, והרבה יותר אישי ואינדיווידואלי במקביל. כוחות המחשבה ייקחו בו חלק מרכזי. מרכזי חשיבה וחישה אנרגטית, יהיו במרכז תהליך הלמידה. זו אחת הסיבות לכך שילדים אלו ניחנו ביכולת טלפתית גבוהה במיוחד. שכן, יותר ויותר הלימוד יתבסס על מרכזי חישה אנרגטיים ופחות על שיטות החינוך הישנות.

בשל הייחודיות עימה הגיע/ה הילד/ה, בגן ובבית הספר ולעתים אף בבית ובקרב בני המשפחה, הוא/היא חווה מצב של חוסר הבנה. הוא/היא  חש/ה כמי שאינו מובן/ת. תחושת חוסר ההבנה גורמת לא פעם, ליצירת תחושת תסכול. וככל שתחושת חוסר ההבנה מתמשכת וגדלה, כן גוברת בהתאם, תחושת התסכול של הילד/ה.

התסכול מעורר לא אחת, תחושת כעס. ישנם שני נתיבים בהם הכעס והתסכול מנותבים; כיוון אחד, הילד/ה כועס/ת על עצמו/ה. הכיוון הנוסף, הילד כועס על זה/ו אשר לא הבין/ה, לא הרגיש/ה אותו כפי שהוא/היא ציפה/ציפתה.אימא, הגננת, המורה, חבר/ים בגן או בבית הספר ובכלל.    

תחושות חוסר ההבנה, התסכול והכעס מתחילים ליצור חיץ, בין הילד/ה לבין החברה. עם כל מי שהוא בא איתו במגע.

תחושת חוסר ההבנה, התסכול והחיץ אשר נוצרים, פוגמים בתחושת הערך העצמי של הילד/ה. לרגעי המצוקה הרגשיים במהלך היום, יש השלכות התנהגותיות: למשל, הטרדה בכדי לזכות בתשומת לב. לעתים, כתוצאה מדחף פנימי לשנות את המצב (אשר קשה לילד/ה). לרוב, הדחף כמעט בלתי נשלט.  כלומר, הילד/ה "מפריע/ה", לא כי הוא רוצה באמת "להפריע", אלא מאחר והוא מבקש שישימו לב לקושי ולמצוקה בהם הוא נתון. ההפרעה היא למעשה דרכו לבקש את עזרת המבוגר/ת האחראי/ת.

זאת ועוד, לא פעם, ילדים בכלל והילדים הנמנים על אחת מקבוצות ילדי עידן חדש, חווים מידה של כפייה. למשל, "כופים" עליהם לשבת לפחות שלושים דקות במפגש או שיעור (אשר לרוב אורך כארבעים וחמש דקות); ריכוז של כל הילדים למפגש של פעילות משותפת בהנחיית הגננת ו/או המורה. בשעה שנושא הריכוז/השיעור יכול שלא לעניין את הילד/ה. מבקשים מהם "לשבת יפה", כמו כולם. אך יש להבין, כי קיים בתוכם צורך אישי, וכזה אשר מקשה עליהם ליישר קו ולהיות "כמו כולם".  יש להם קצב אישי וייחודי לתגובה ולפעולה .  

בחלק מהיום, פעילויות ואטרקציות המהוות כגירויים עבור רוב ילדי הגן, ילדים אלה לא בהכרח מוצאים בהם עניין ממשי. לעתים הם באופן מובהק, יעדיפו לעשות בזמן זה משהו אחר, אם רק יניחו להם.

המחשבה והתחושה של ילד/ה, כי מכריחים אותו/ה "לשבת יפה" ולעשות "כמו כולם", עלולה לגרום להתנגדות הולכת ומחמירה מצד הילד/ה, בבחינת "דווקא". שכן, טמונה בילדים אלה, מידה לא מבוטלת של עצמאות מהולה בעיקשות.   

דוגמה מהגן:

לאפשר לילד לא לשבת במפגש הכללי, ובלבד שהוא יבחר לעצמו ספר או משחק שקט, ויישב בזמן זה ויעסיק/יפעיל את עצמו. מחד, יש גבול וישנה מסגרת בתוכה הילד חי ופועל. מאידך, לילד יש אפשרות לבחור מתוך מספר אפשרויות שניתנות לו. הוא בוחר מה יעשה בזמן נתון. עם זאת, אפשר ואף רצוי, לדבר איתו על כך ולהגיד לו, שכל יתר הילדים ישבו ויקשיבו לסיפור, או ישתתפו במשחק או בפעילות כלשהי. כלומר, לתאר לו את ההשלכות לבחירתו. עם הזמן והניסיון המצטבר של הילד הוא לומד, לקבל יחד עם זכות הבחירה את האחריות למעשיו. הוא מבין, כי הוא זה שנושא בהתמודדות עם הבחירות שהוא עצמו מחליט.

דוגמה מבית הספר:

כאשר ילד מציק ומטריד בבית ספר, ניתן להבין כי הוא משמיע זעקה לעזרה. ככל שההפרעה מטרידה , כן הזעקה רמה יותר. 

ילד שקשה לו לשבת שעה שלמה בשיעור, יכול להגיע להסכם עם המורה, שהוא יוצא כשקשה לו מידי להפסקה קצרה. הוא ישטוף פנים. ישתה משהו. יניע את האיברים ויחזור רגוע יותר לשיעור. אפשרות נוספת, היא להגיע להסכם, כי הוא יוצא עשר דקות לפני סוף השיעור. אך הוא מתחייב להשלים את החומר ואת המשימות שניתנו עד למפגש הבא. מחד, בחירה, מאידך, אחריות.

כלומר, למצוא את האיזון, ביון מתן בחירה (בתוך המסגרת הנתונה), לבין הצבת הגבולות מחד, וההזנה וההכלה וההפריה של הילד מאידך.

מן הבחינה האנרגטית, ילדים אלה מושכים תדרים גבוהים של אנרגיה. בכדי להמשיל זאת נדגים את התדרים האנרגטיים לסולם הצלילים; ילדים אלה מושכים את הצלילים הגבוהים יותר (סול, לה וסי). ואילו החברה ברובה מושכת תדרים נמוכים יותר מסולם הצלילים (דו, רה, מי ופה). מצב זה יוצר חוסר שיווי תדר אנרגטי בין הילדים הללו לבין המקום והחברה בה הם נמצאים.  בגן, בבית הספר ובכלל בחברה, המרכזים האנרגטיים הסובבים את האדם (הילות וצ'אקרות), מתערבבים זה בזה. בכך נוצרת השפעה אנרגטית הדדית. דמיינו בראשכם, כי הילד מצוי בכל מפגש בגן או בבית הספר, תחת השפעה (אנרגטית ולא מודעת) של כל הסובבים אותו. ומאחר והם מושכים תדרים גבוהים והיתר  תדרים נמוכים, נוצר מצב של בלבול אנרגטי ממנו הם מושפעים. מצב זה גורם לכך, כי המרכזים האנרגטיים של הילד עסוקים בהגנה מפני כניסת אותם תדרים נמוכים, אשר משבשים את תפקוד המערכת האנרגטית של הילד/ה. וכאשר מצליחים לחדור, ביו היתר הודות לעקביות של ההשפעה ההדדית הזו, התדרים הנמוכים לתוך הילד/ה, אזי קלה וקצרה הדרך למה שאנו מכנים "מחלות ילדים" מצד אחד. השפעות ארוכות טווח יותר מתחילות להתגלות; "הפרעות" כאלה ואחרות בהתנהגות ובתפקוד של הילד/ה. חלק מאותן "הפרעות" הינן אותן "הפרעות קשב וריכוז". שכן, "התקלות" האנרגטיות הללו, יוצרות שיבושים בתפקודים החשמליים והכימיים  במוח. ואלו הם, לעתים גורמים להפרעת הקשב ו/ארו להיפר אקטיביות ואפילו ללקוי למידה.

בהמשך להיותם אינדיבידואליסטים, ילדים אלה ניחנו בראייה ותפיסה אישית וייחודית (יכולות שנועדו, בין היתר, לקדם נטייה זו). כחלק מהיותם פורצי מסגרות, הגיעו ילדים אלה עם מנה גדושה של חשיבה יצירתית. מבנה חשיבתי זה, יוצר תפיסה ייחודית בהתאם; לתפיסה ייחודית זו, פן חיובי ומועיל. מפרה ומעשיר מחד. ומאידך, יש לו פנים מאתגרים יותר ברמת החשיבה. ואלה יכולים לבוא לידי ביטוי בכמה מישורים – למשל, יכולת חשיבה כמותית שונה משל רוב האנשים. החשיבה והתפיסה כ"כ יצירתיים וייחודיים, שהם אינם עולים בקנה אחיד עם התפיסה הנורמטיבית. למשל שגיאות כתיב ועוד יכולות גרפו-מוטוריות דומות. לעתים, הכישרון היצירתי והייחודי של הילד/ה נתפס עפ"י ההגדרות הקונבנציונאליות (מדדים פסיכולוגיים ופדגוגיים בעיקר) כלקות למידה כזו או אחרת (דיסלקציה, דיס קלקולציה, דיסגרפיה)  ואף הפרעות קשב וריכוז והיפר אקטיביות.

אך הגישה ההוליסטית ופדגוגים מזרמים חדשים לעומת זאת, מתייחסים לאותם "הפרעות" קשב וריכוז, כאל "תופעות" קשב וריכוז.  בגישה הקונבנציונאלית ישנה התייחסות רבה לפן "השלילי" של אותן תופעות/הפרעות. עם זאת, לתופעות אלו יש גם פנים חיוביים ויצירתיים, אשר לעתים אף גוברים על הקושי והמגבלה. לא זאת ועוד, באותם תופעות טמונות גם יכולות המאפשרות התמודדות יצירתית ומעניינות אותם קשיים, אשר יכולים להפוך לאתגרים בפני מי שניחן בתופעות אלו.

בעוד שלמושג - "הפרעות" קשב נלווית קונוטציה שלילית, הרי שהמונח "תופעות" קשב  נושא אסוציאציה חיובית. לאדם המאמין, כי הוא בעל  "הפרעה" נפגם הדימוי העצמי. למי שמאמין שיש לו תופעה ייחודית עולה הביטחון העצמי. הוא מאמין בעצמו בייחודיותו בעולם. בזמן שזה המתייחס להפרעה, חש ביקורת עצמית הפוגעת באנרגיה המניעה למציאת פיתרון ושינוי, הרי שהקבלה העצמית (ללא תנאי ובאהבה) מקלה למצוא דרכים שונות לפתרונות והסתגלות יעילים. 

אפיונים בולטים

-          יכולות טלפתיות מולדות.

-          רגישות אנרגטית גבוהה.

-          יכולת ריפוי אנרגטיים.

-          קושי ליישר קו ולהשלים עם אוטוריטה ובעיקר עם אוטוריטה שרירותית.

ילדים אלה מבקשים, כי ידברו אליהם בגובה העיניים.

-          צורך בולט לבחור. לקיים ולמלא את זכות הבחירה האנושית, כבר מגיל צעיר.

-          צורך לביטוי עצמי. לרוב, יצירתי. כל ילד/ה עם הנטייה היצירתית הייחודית לו/ה.

-          כוח. עצמה פנימית.

-          רמה גבוהה של אינדיווידואליות ועצמאות.

-          חשיבה ותפיסה יצירתיים וייחודיים.

צורכי ילדי עידן חדש

-          ככל ילדים באשר הם - צרכים פיסיים: אוכל, שתייה, נוחיות וניקיון.

-          שימת לב אישית לצרכים ייחודיים, ספציפיים.

-          הרגשה וידיעה כי המבוגר האחראי, מגלה הבנה לסימנים ולשדרים שהוא מעביר בשפתו, בכלים ובהרגלים אשר לו.

-          הצורך לבחור מבין מבחר אפשרויות. ההרגשה שהוא לפחות לוקח חלק בהחלטות ובבחירות הנוגעות אליו (בנוגע לזמנו ולמה יעשה בזמן זה).

-          האפשרויות וההזדמנויות:

·         ליצירה – ביטוי רגש באומנות, בתנועה, בשיחה חופשית (עם חבריו ועם המבוגר האחראי).

·         זמן ומקום לפרוק ולשחרור אנרגיות; להתנועע במרחב פתוח, חופשי, בלי להיות קשור למסגרת או להנחיה כלשהי.

·         זמן למנוחה. שקט. הילד זקוק להיות קצת בשקט ועם עצמו. מקום בו הוא יכול להקשיב לעצמו.

·          איזון בין סדר יום מוכר, לבין גמישות קלה בהתאם לצרכים ייחודיים של הילדים (הן ברמת הפרט והן ברמה הקבוצתית).

ברכת אהבה ושלום,

שלומית